מתצקה

目付

(החיבור הבא הווה חלק ממבחן הסאנדאן שלי)

Looking at this world
Only a coward complains of what he sees
As for me
Let me stand courageously
In the face of God's rage.
  — Morihei Ueishiba

במילונים של אייקידו, מתארים את המתצקה כ'מבט רך', 'מבט פתוח' או 'מבט להרים.' במילונים, משווים את הרעיון ל'מבט שאני שולח לעבר הרים רחוקים'. הרעיון משותף למספר אמנויות לחימה וניתן למצוא אותו כאחד העקרונות של הדייטו ריו שממנו צמח האייקידו. מאחורי הרעיון של מתצקה עומד העיקרון, שמיקוד המבט מייצר מצב שבו אפספס שינויים או פרטים חשובים, שנמצאים מחוץ לנקודת המיקוד. מיקוד רך, מאפשר לי לראות הכל, מבלי לפספס כלום.

דוגמה יום יומית לשימוש במתצקה עולה בנהיגה. בנהיגה, אינני נותן לדבר ספציפי ללכוד את מבטי. זה מסוכן. כאשר המבט שלי מתמקד בדבר ספציפי, האוטו יבוא אחרי המבט וכיוון הנסיעה ישתנה. לכן, אני לא אתמקד כי אם אביט בכל הכביש. בכל רגע עלול לקרות משהו לא צפוי ועלי להיות מוכן להגיב לכל אפשרות. באייקידו, באופן דומה, "אם אני מסתכל על האגרוף, אני חוטף את האגרוף" וגם "המבט נח באופן שמאפשר לי לראות את כל כלי הנשק (שתי הידיים ושתי הרגליים) של בן זוגי." אינני מאפשר למבט להיתפס ולהתמקד כי המבט יגרור את הגוף אחריו לכיוון לא נכון. אני רואה את הכל ומוכן לכל.

"לראות את הכל מבלי להתמקד" זה דוגמה לעקרון באייקידו של חיבור בין קטבים. את העיקרון ניתן לראות לעתים קרובות ברעיונות ואמירות מעולם האייקידו. כדוגמה אפשר לקחת את טכניקת הטנשי נאגה. דוגמה מופשטת יותר היא העקרונות של: מרכז וזן שין. אני שואף להיות כולי במרכז ועם זאת עם אנרגיה שזורמת לאין סוף. באייקידו, אני מחפש ליישב את הסתירה בין הקטבים, על ידי הכלה ולא על ידי איזון ביניהם. אני שואף להיות בשני העקרונות בו זמנית. האיזון הפנימי נחוץ על מנת לאפשר משיכה לשתי הקיצוניות בו זמנית. וגם הקטבים תומכים זה בזה דרך האיזון הפנימי שלי. כאשר אני במרכז שלי, מחובר לאדמה, עם כיוון ברור ועם זרימה של אנרגיה החוצה, אז מתצקה יבוא באופן טבעי.

ניתן להרחיב את עיקרון המתצקה גם למובנים מופשטים יותר של המילה מבט. אני יכול לשאוף להתבונן עם 'מבט להרים' גם כשאני עסוק בטיפול במטלות היום יום שלי. אני יכול להביא 'מבט רך' גם כשאני ניגש לבעיה שאני רוצה לפתור. מיקוד רך מתאים כשאני מנסה להבין את הבעיה שאני כרגע עובד עליה. באימונים שעשיתי במדיטציה למדתי מושג שיכול להבהיר. שם לימדו אותי, לראות כל מחשבה אבל, לא ללכת לאיבוד באף מחשבה ספציפית. לקבל כל מחשבה שעולה, אך גם לשחרר אותה כשמגיע תורה לעבור הלאה. יש כאן דמיון לעקרון של מתצקה אבל, זה לא אותו רעיון. במתצקה רואים את הכל בבת אחת ובעיקרון מהמדיטציה רואים כל דבר בתורו. העיקרון מהמדיטציה מוכר באייקידו כאשר עוברים מבן זוג לבן זוג באימון רנדורי. בשתי הגישות, אין להיתפס בתוך הבעיה המיידית. במתצקה יש  מכילים על מנת לראות את התמונה הכוללת ובגישה השנייה יש עוברים בתוך העימות על מנת ללדבר הבא. במתצקה יש תחושה של חוסר תנועה — אין צורך בתנועה כאשר אני נמצא בכל מקום בבת אחת — ברנדורי יש תחושה של זרימה. שוב זה חוזר לרעיון שההבנה באייקידו דורשת הכלה של קטבים.

יישום של הרעיונות שאני מפתח פה, שיכול אולי להפוך אותם לקונקרטיים יותר, יהיה בהקשר לאימון האישי שלי. כאשר אני מביט לאייקידו שלי, אני רואה הרבה דברים שדורשים עבודה ותשומת לב. אני שואף להיות רך, אבל עם עוצמה. אני שואף לזרום עם שמירה על שיווי משקל. אני שואף לדעת את הקיהון ולהיות מוכן להתגמש למצב המשתנה. אני שואף להישאר מחובר לבן זוג וגם במרכז שלי. בעקרון של מתצקה ,אינני רואה את השאיפות האלה כבעיות נפרדות. אינני עובד על דבר אחד ומזניח את האחרים. אני רואה את האימון שלי מתוך מיקוד רך שרואה את הכל בבת אחת. קורה שזה קשה. לפעמים יותר קל להתמקד בנושא אחד לרגע – לדוגמה התחושה של חיבור. כשאני מוכן, אני נותן למיקוד שלי לעבור למשהו אחר,לדוגמה ,אנרגיה שממלאה את הזרוע ומגיעה  עד קצות האצבעות. באופן הזה, אני זורם דרך הטכניקה. כאשר אני נע מטכניקה לטכניקה והמיקוד שלי זורם גם הוא מנקודת מיקוד אחת לאחרת, עוד ועוד דרך כל מרכיבי האימון שלי. אני תוהה, אם התהליך הזה של שחרור המיקוד הפנימי לזרימה חופשית, מגיע גם הוא בסופו של דבר לסוג של מתצקה.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *